צדיקוב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 19/7/10.

לטענת התובע במועד הנקוב חנה רכבו על מדרכה, כאשר כל ארבעת גלגליו על המדרכה והדלת האחורית השמאלית, הפונה לכיוון הכביש, פתוחה באופן הבולט כלפי הכביש לכל היותר ב – 1-2 ס"מ. לטענת התובע, הנתבע 1 אשר נהג באוטובוס הנתבעת 2, נסע במהירות בכביש תוך שאינו מתחשב בתוואי הדרך שהיתה מעוקלת וכן, בתמרור "האט ותן זכות קדימה" אשר הוצב בכיוון הנסיעה ממנו הגיע ופגע בדלת רכבו . לטענת התובע, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, עליו ועל מעסיקתו- הנתבעת 1,לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, התובע חנה שלא כדין במקום שלא זו בלבד שהוא אסור לחניה אלא שהוא אסור לעצירה וזאת, כאשר שני גלגליו הימניים על המדרכה ושני השמאליים על הכביש. בשעה שאוטובוס הנתבעת 1 , נהוג על ידי הנתבע 2, חלף על פני רכבו של התובע נפתחה לפתע הדלת האחורית של הרכב ופגעה בדופן האחורית של האוטובוס. לטענת הנתבעים , בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע אשר החנה את רכבו ופתח את דלת רכבו- בניגוד לדין ומשכך, דין תביעתו להדחות.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה ואת מיקום הרכבים באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו .כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבו של התובע וכן, את המקום בו ארעה התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בדין, בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

כך, תחילה – במסגרת כתב התביעה טען התובע כי היה עד ראייה לתאונה – יוסי עזרן – שהוא בעל החנות שאליה הגיע התובע על מנת להתקין ברכבו מערכת שמע ומשכך, החנה את רכבו כאמור. יתרה מכך, לכתב התביעה צירף התובע מכתב של אותו עד ובמסגרתו מאשר העד כי אמנם ראה את התאונה וכן, כי הילכה תואם את גרסת התובע.

דא עקא- שלדיון בפני לא הביא התובע את העד האמור ובנוסף טען בתחילה כי אין הוא יודע אם העד האמור ראה את הארוע ( ראה עדותו בעמ' 1 שורות 19-20) וכן, כי העד היה בתוך החנות בזמן התאונה (ראה עדותו בעמ' 2 שורות 14-15) ורק לאחר שעומת עם כך שצירף עדות כאמור לתביעתו – שינה גירסתו וטען כי העד אמנם ראה את האירוע ברם לא רצה להזמין אותו לעדות על מנת שלא להטריח אותו (ראה עדותו בהמשך עמ' 2 לפרוטוקול).

מלבד חוסר הקוהרנטיות של עדות התובע לענין עדות העד – אשר יש בה בכדי ללמד על על המהימנות אשר יש ליחס לעדות כאמור , הרי שהחזקה הנובעת מהמחדל בהבאת העד הינה כי ניתן להניח כי העדות האמורה היתה פועלת כנגד התובע (ראה – ע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 המצוטט בהסכמה, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602)

יתרה מכך, אף לטענתו , השאיר התובע את רכבו כשהוא חונה במקום שהוא אסור לעצירה (ראה עדותו בעמ' 1-2 שורות 27-1) כשהדלת האחורית פתוחה ואף פולשת לכיוון הכביש (ראה עמ' 1 שורות 12-13) . בנסיבות אלו הרי שהתובע התנהל באופן המנוגד לדין ובכלל זה לתקנה 71 לתקנות התעבורה , תשכ"א-1961 ,הקובעת כי :